המדריך למהגר המתחיל

נחתנו ב9 בבוקר עייפים ומותשים אחרי 24 שעות ללא שינה. אספנו את 4 המזוודות שלקחנו איתנו, וגררנו עצמנו אל דלת היציאה. וזו היתה נחיתה שונה לגמרי מכל נחיתה אחרת שהיתה לי בחיים. זו לא היתה הטיסה הכי ארוכה שהיתה לי, גם לא הכי קצרה, היא לא היתה הכי מבחילה, וגם לא הכי רגועה. בטיסה עצמה לא היה שום דבר מיוחד, סתם עוד טיסת אל-על עם הרבה נופשים שבאו לטייל בעיר האירופאית.

אבל עבורי, לטיסה הזו היתה משמעות רבה.

בדרך כלל כשאני נוחת במדינה אחרת, אני נוחת עם עיניים פקוחות לרווחה, מצפות להרפתקה, שואלות את עצמן "מה יקרה ב 5/10 הימים הקרובים" ותמיד כשטסתי לחופשה הכל היה גדול, מפתיע, חדש. אבל הפעם כשהקברניט הודיע שנחתנו בברלין, שהשעה כאן היא 9 בבוקר, והודה לנו שטסנו אל-על, הרגשתי איזו לחיצה קלה בבטן. תחילתה של תקופה חדשה. לידה.

לעבור לגור במדינה אחרת זה כמו להיוולד מחדש, אף אחד לא נולד בן 20, צריך לעשות דרך כדי להגיע לשם, והדרך הזו, כמו שאומרת הקלישאה, תהיה רצופת נפילות, חלקן טובות יותר, חלקן קצת פחות, אבל מדובר כאן באתגר, וזה היה לי ברור מההתחלה, מהרגע שקיבלתי את ההחלטה שאני רוצה לתת צ'אנס לחיים אחרים – הבנתי שאני הולך לחוויה שפנים רבות לה, ושאת רובן אני לא יכול לראות לפני שאעשה כמה צעדים נוספים.

את הטקסט הזה אני כותב עכשיו מול חלון ביתי בשכונת פרידריכסהיין, בקומה הראשון, כשמולי רחוב דומם. והכל שלוו בחוץ, ומתוך הבית, הרחוב אפילו לא נראה קר למרות שסירי טוענת ש-2 מעלות בחוץ. ואני רק חושב על כל התוכניות איתן הגעתי לכאן. בואו נעבור על כמה מהן:

• ללמוד גרמנית – אני רוצה לדעת לתקשר בשפה המקומית, גם אם לא שוטף, וגם אם אדבר שבור ועם טעויות דיקדוק, אני רוצה ללמוד את השפה, וכרגע יש לי גרמנית של דואלינגו.
• אימפרוב באנגלית – בברלין יש קהילת אימפרוב מאוד גדולה! יש כאן 3 בתי ספר שמלמדים קורסי אימפרוב באנגלית, הופעות כמעט כל ערב, ערבי ג'אם ועוד… ב-10 שנים האחרונות אני עושה אימפרוביזציה וזה בערך הדבר שהכי התמדתי בו בחיים שלי. מעולם לא עמדתי על במה ועשיתי אימפרוב באנגלית. למה? פחד! לא פחד במה, פחד לעשות אימפרוב בשפה שהיא לא שפת האם שלי. אחת מהמטרות שלי כאן היא להתמודד עם החשש הזה כשאין ממש ברירה וזו האופציה היחידה שלי לעשות אימפרוב.
• לפתח את העסק – יש לי ממש תוכנית בנויה וכתובה שהכנתי עוד בארץ שמסבירה לפרטי פרטים את הצעדים הבאים בעסק שלי, הצעדים הללו הן אתגר נוסף לכל המעבר, אבל הם חשובים לי כי הם יאפשרו קפיצת מדרגה עסקית משמעותית.
• לצאת לדייטים ולמצוא זוגיות – אהבה זה חלק מהחיים ואחד הדברים שהכי חשובים לי. יצא לי לצאת פעמיים כאן לדייטים בפעם הקודמת שהייתי בעיר, וזו היתה חוויה מעניינת שהייתי רוצה להעמיק בה. בנוסף – פגשתי כאן זוגות מעורבים, אמריקאים, יוונים, ישראלים, גרמנים. יש משהו מעניין ומסקרן בערבוב התרבויות הזה. בא לי גם.
• להשתלב בחברה כאן – אחד הדברים שאמרתי לעצמי היא שאני ממש רוצה להשתלב כאן, אני לא רוצה להרגיש שאני פה וכל הזמן חי את ישראל, חשוב לי לשמור על קשרים בארץ, אבל אני גם לא רוצה להרגיש שאני כל הזמן בשיחות עם הארץ. אם אני כאן אני רוצה חברים מקומיים, אני רוצה להרגיש חלק.

ביום הטיסה הייתי מלא אמביציה כשאחזתי ברשימת המטרות הללו. 48 שעות לאחר מכן זה מרגיש קצת אחרת. תנו לי לתאר לכם איך נראו היומיים הראשונים שלי בתור מהגר בברלין.

• חטפתי התקררות שעתיים אחרי שנחתנו, לא הפסקתי להשתעל ולהתנזל.
• גיליתי ששכחתי את המעיל היקר והאיכותי שלי בארץ, ומעבר לזה, כנראה שבארץ איבדתי אותו.
• הבנתי שיש בערך 8 משימות בירקורטיות לסגור פה לפני שאני יכול לקרוא לעצמי "ברלינאי" (יש שיטענו שרק אחרי כמה שנים אני יכול ללבוש את הטייטל הזה), וכל אחת מהן היא אתגר שכולל בתוכו טפסים בגרמנית ופקיד קשוח.

וכשהבנתי את זה, נפל לי האסימון שאני באמת גר פה עכשיו, ששום דבר הוא לא דחוף לעכשיו, שרשימת המטרות שלי תקבל ביטוי שלב אחרי שלב, שצריך סבלנות ושלוקח זמן, והרגע עכשיו מבקש לקחת נשימה עמוקה, לנחות לאט לאט, להיאחז בחלק מהדברים שנותנים ביטחון ותחושה של בית, להתאקלם, ולהסתכל קדימה.

עברו שבועיים מאז שנחתנו אני ואחי בברלין, ומאז עברתי כל מיני חוויות מעניינות כאן, פגשתי טיפוסים – ישראלים, גרמנים, איראנים, פולנים, צרפתים, אמריקאים. אנשים מכל מיני מקומות בעולם, אני מאמין שהפוסט הבא יהיה קצת על הטיפוסים והפרצופים שפגשתי. כל אחד יש לו עולם וסיפור ודרך שהביאה אותו לעיר הכי פחות גרמנית בגרמניה.